בתהליך המחקר על היצירה ״אפקט הים״, נתקלנו בהתכתבות של הפסל יעקב אפשטיין, תושב בת ים עם עיריית בת ים. בהתכתבות הציע אפשטיין לבנות חמישה גני פסלים בעיר. הקשר החזק בין הנצחה ופיסול למרחב העירוני הפועל לגלם זיכרון עירוני, לבין הוויה ונוכחות יום – יומית של גוף חי בעיר , הוביל אותנו לחפש תגובה גופנית ל״גן פסלים״.
בעקבות הצעתו של אפשטיין, עבדנו בסטודיו על מימוש גופני של גני הפסלים. לקחנו את התמה של אחד מגני הפסלים שהציע, לזכר אחד עשר הנופלים של חברי המשלחת הישראלית באולימפיאדת מינכן ב 1973 ועבדנו על מימוש ההצעה בגוף שלנו. יחד עם הניסיון לערוך לה עיבוד גופני, גם פירקנו את הפסל משמעותו הנצחית, הסטאטית והחומרית. בהעברת תכונות אלה לגוף ולתנועה, יצרנו גני פסלים אלטרנטיביים שנעים במרחב ומציעים הצעה תנועתית בתגובה להצעה פיסולית.
שאלות מנחות בסדנא זו יהיו מהן התכונות של פסל וכיצד ניתן להעביר אותן לתנועה. כיצד ניתן לפרק את תכונות הפסל, כאשר הקונטקסט הפיסולי והנראטיבי הוא מה שמפעיל אותנו בהנחיה זו. כיצד גורמים לפסל לנוע, מהן קומפוזיציות תנועתיות לעומת קומפוזיציות פיסוליות ומהן היכולות של הגוף הנע, הפגיע והאפמרלי להחליף את הפסל. יחד ננסה להרכיב מהלך הבונה את גן הפסלים וכן גם מפרק אותו בסופו של דבר.
