ייחוד העבודה, "חואן יקירי", נמצא בדרך בה היא מתקשרת עם הקהל: השילוב של מחול וירטואוזי ביחד עם סיפור ורגש, יוצר תהליך צפייה אותנטי ו"נוגע" לצופים.
כמו בצפייה בסרט, העבודה מצליחה להציג יותר מנקודת מבט אחת , על אותו רצון וצורך כל כך מוכר וראשוני- "לעוף" …ובכך, מצליחה לדבר לקהל הצעיר, כמו גם לקהל הבוגר.
השאלה העומדת במהלך הדרמה: האם ניתן ללמד עצמאות?
כהורים/מחנכים/בוסים וכו, אנחנו נותנים הוראות מדויקות, מנהלים שיח ברור של מה נכון ומה לא, והכל בתקווה שנוביל את האחר לעצמאות.. (את ילדנו לבגרות, את תלמידנו לבחירת כלים נכונים ללמידה, ואת עמיתנו להגדיל יכולות). וככל שההוראות לגדילה מדויקות יותר, כך לעיתים אנחנו מיצרים את הפעולה ההפוכה…
מטרת הסדנא, ללמד על התהליך הכוריאוגרפי והביצועי העוסק ביחס בין רגש לתנועה, בין המלל הפנימי לעיצוב הצורני של השפה התנועתית:
הפיכת התנועה האבסטרקטית לפעולה בימתית בעלת רצון ברור.
הרגש/השיח הפנימי, כמניע לפעולה.
נבחן את מלאכת הבחירה הכוריאוגרפית:
מדוע תנועה אחת תהיה נכונה/מדויקת יותר מאחרת, למצב רגשי מסוים.
נבדוק את חשיבות הדיוק בביצוע: מתוך נקודת מוצא, כי דווקא שהתנועה והביצוע מדויקים יותר, כך החוויה הרגשית מקבלת יותר מקום. ניגע בשאלה, מהי תנועה טוטאלית, איך מגיעים להתמסרות מוחלטת בביצוע. בחלק זה של הסדנא, יילמד קטע רפרטוארי מתוך המופע, מתוך התמקדות על דיוק תנועתי ורגשי כאחד.
סדנא זו באה לקרב אותנו אל הרגש-אל עצמנו.
בסיום הסדנא, נדבר ונדגים, איך על אף הדיוק ה"אבסולוטי", לביצוע אחד ולחוויה אחת, עדיין לכל אחד ואחת הדרך האישית לפרשנות ביצועית.
