פרוש המילה רמיסיה היא הפוגה. לאחר שאדם מסיים את התהליך הרפואי במחלת הסרטן הוא יוצא לתקופת הפוגה הנקראת – רמיסיה.
שמחה גדולה עטפה אותי ואת בן זוגי אורן, כששמענו מילה זו בתום התהליך המפרך של טיפולי הסרטן שלו. בעודנו מפרקים את המילה אל תוך התוכן של חיינו המחודשים אני מוצאת את עצמי מסובבת את המונח הזה לעברי ובוחנת אותו בעיניים אחרות, דרך עיני שלי הבריאות לצדו של אהובי החולה.
אני מבינה שאת ההפוגה שלי לקחתי דווקא בעת המחלה, ההפוגה מהחיים. במהלכה של שנה עברנו שנינו לאי החולים והמתבוננים. אי בו כל חוקי המציאות שהכרנו משתנים, אי שמתקיים לצד החיים ולא בתוכם. שנינו יחד בחוויה דומה של נפרדות מחיי היומיום ובהתעסקות בצרכים בסיסיים של קיום. חוויה דומה בשאלות ובבדיקות שהיא מעלה בכל מה שנוגע להתמודדות עם מוות, עם כאב, עם משמעות החיים, ובכל זאת חווינו שנינו, חוויה מאוד שונה. הבדידות מתחזקת והאנדבידואליות האנושית מתבהרת. כל השאלות נשאלות באופן שונה בראשו של כל אחד- הבריא לעומת החולה.
באי החולים שלנו יצרתי לעצמי עולם מקביל שבו אוכל להתמודד עם מציאות כה תלושה ומורכבת: הומור שחור, אמנות ויצירה שהרחיקו את הכאב והפחד ויצרו כוח הישרדותי להמשיך. אני מביטה בחוויה זו כמו מבעד לעדשה, כמו בסרט לא שלי ומייצרת לי עולם בו הכל אפשרי. בית החולים, הרופאים, מסכות המנתחים, האינפוזיות, כסאות חדרי המתנה, כל אלה יוצרים לי תפאורה הזויה לעולמי הפרטי ומשם לתוך הסטודיו ליצירה חדשה.
היצירה רמיסיה עוסקת בבחינה של המושג הפוגה. הפוגה מהחיים, הפוגה מעצמך, הפוגה מזוגיות והפוגה מאמונה. היא עוסקת בבועה הזוגית שמקבלת הגדרה חדשה בהתמודדות עם סטואטציה של מחלה. היצירה בוחנת כוחה של זוגיות אל מול כוחם של החיים והמוות ובודקת את גבולות המציאות אותה הנפש האנושית מסוגלת להכיל.
