הפחד משוטט באוויר. אנחנו חייבים להיות אמיצים! אנחנו צוחקים אחד על השני במקום לבכות. מותר לנו להיות אכזריים. אני חולמת שאמא באה, שולחת זרועותיי לחבק אותה, כפות ידיי פוגעות בקיר הקר. אני חוזרת לישון. בבוקר, המטפלת פותחת חלונות בתנופה, מעירה אותנו בצעקה: ״חת-שתיים על הרגליים״. אנחנו פלוגת החיילים הקטנה שלה. עומדים, כמו עלים על ענף, מול שורת כיורים. אני מצחצחת שיניים ושומעת קול מדבר אליי. אנחנו לא מאמינים באלוהים! ובכל זאת אני שומעת קול. קול מדבר אלי: ״שרדתם עוד לילה!”
כבמשימה קבוצתית, אנחנו חוזרים אל חומרים מחיי הילדות בקבוצה -בגוף, בקול, במילה ובשירה- מגששים באפלת המקום והזמן: הזמן ההוא, הזמן הזה. מתוך חדוות המשחק והחרוז עולים וצפים אימת הלילה, אלימות גלויה וסמויה, רעיונות סותרים, והבדידות של הגוף המשותף, האחד. כמו מחשבה טורדנית, שאינה נותנת מנוח, בעוד הילדים מנסים להירדם, על העבודה משתלטת פרקטיקה של עודפות, כפייתיות, חוסר שקט והתססה. ׳קבוצת׳ מבוססת על כ-40 שירים וניגונים עליהם גדלנו, לטוב ולרע, לשמחה ולעצב, לערגה ולבחילה.
״בשפה הייחודית שיש רק למיכל סממה ובביצוע הנוקב והמדויק של ששה פרפורמרים קרועי לב – ראיתי אתמול עבודה שלקחה אותי במנהרת הזמן לילדות שלי ומחברת אותי בחיבור אימתני למוראות הילדות של כל הילדים בכלל. תודה על זה. חשבתי על מגי מרן, חשבתי על חנוך לוין, חשבתי על החיים שלי ושל כל מי שאני אוהבת״ (איריס לנה, חוקרת מחול)
״מופע מחול מטלטל שנגע בי וזרק אותי בין אלף מחשבות. לא ייאמן הכוח של האמנות ומה שהיא מסוגלת לעשות. מחשבות על הלינה המשותפת. על בתים מתפוררים. על מה יותר נכון. סוגים של ילדים. חוסר ביטחון. בדידות בתוך הדבק שנכפה עלינו. הרבה מחשבות ראשוניות לפתח. השילוב של התנועה והקולות והחיבור שלא יכול להינתק בין הרקדנים קרעו אותי מבפנים. מילים לא יוכלו להסביר את זה. נשאר רק להרגיש, להתפרק לתוך זה ואחר כך לאסוף את השברים. בקיצור, יצירה ענקית של מיכל סממה וכל מי שהשתתף שם. שווה לעקוב אחרי זה לראות איפה עוד יהיה אפשר לתפוס אותם.״ (שירה ויזל, יוצרת-מוזיקאית)
״׳קבוצת׳ היצירה החדשה של מיכל סממה בביצוע הקבוצה המופלאה שלה שוב נתנה אגרוף בבטן. שישה משתתפים יוצרים שלא נפרדים לרגע לאורך כל המופע ומערבלים את הילדות של כולנו, התום והטמטום והצער. לא מפסיקה לחשוב על זה. כשהמופע יחזור בספטמבר, אם נהיה עד אז, לכו.״ (שלי ליבוביץ קלאורה, אוצרת)
״היצירה כולה, כפי שמעיד שמה – צירוף סמיכות שנגדע – רדופה רוחות רפאים. בכל תמונה ותמונה שבים ומופיעים כאבי פנטום שהרקדנים מבקשים לשכך באמצעות חזרה כפייתית על מלים, על שברי משפטים, על חלקים מתוך שירים מוכרים. המשפטים שנקטעו מושלמים מעצמם, במעין תגובה מותנית אשר מעידה על כוח החִבְרוּת הישראלי… המיידיות של התגובה הזאת היא גופנית, עוקפת תודעה, והופכת ברגע אחד את גופי שלי שותף למופע. סממה נוקטת בחירה צורנית יוצאת דופן ומלחימה את הרקדנים יחד במשך היצירה כולה.״ (רן בראון, הארץ)
כוריאוגרפיה: מיכל סממה
משתתפים יוצרים: כרמית בוריאן, משה שכטר אבשלום, עומר עוזיאל, קימ טייטלבאום, קרן כרמון, איסק צ׳וקרון
ליווי אמנותי: טל יחס
ליווי טקסט ושירה: הדס פארי
עיצוב תאורה: תמר אור
תלבושות והפקה: דריה אפרת ומיכל סממה
עין חיצונית: דריה אפרת
עיצוב גרפי שירון: מיקי מטלון
צילום ועריכה: ניר וייס, אוריאנה וייך, נטשה שחנס, נעה שמחיוף שחף, דניאל פייקס
תודות: ארכיון קיבוץ בית ניר, ארנון רבין, יובל קרמניצר, משפחת סממה
משך המופע: 60 דקות
העבודה נוצרה בתמיכת קרן יהושע רבינוביץ׳ לאמנויות תל אביב, מרכז סוזן דלל, בית הספר לאמנויות הבמה סמינר הקיבוצים, מרכז ביכורי העתים, עמותת הכוריאוגרפים