היצירה חוקרת את הקשר בין העין של הצופה לבין המופיע – כאקט של היפנוזה.
באקט הזה נרקמת מערכת יחסים של אמון והדדיות, של פיתוי ומניפולציה, ועולות שאלות בדבר יחסי הכוחות בין קהל ומופיע ובידי מי נמצאת השליטה על המהלך הפרפורמטיבי.
"כוראוגרפית שעבודותיה משקפות במקרים רבים עיסוק בתנועה חזרתית, גם כאן, עוסקת בתנועה אשר חוזרת, מתעצמת ומתפתחת ומובילה אל תוך צורה חדשה או סוג חדש של תנועה אשר, כפי שמרמז שם היצירה, יש לו אפקט מהפנט…
זוהי הופעה מהפנטת ויזואלית אשר הציתה המון דימויים ומחשבות – אחת מהן היא שאלת הרקדן החשוף על הבמה, והשאלה מה נגלה לקהל, מה מוסתר ממנו, ובפעולה הזאת של ההיפנוט או שך הפיתוי, איזה מהצדדים נמצא בשליטה"
(איילת דקל MIDNIGHT EAST)