העבודה מתבוננת בתכונותיו החומריות והחושיות של הזמן ונעה בין סוף להתחלה ובין נסיגה להתקדמות. היא משתהה ברגעי אל-חזור ובודקת אפשרויות לרוורסביליות ולאיתחול. תוהה על מקור הדחף לפעולה – האם מכורח או תשוקה, על משמעות ה'דד-ליין' ועל המקום בו אנחנו מוצבים ומציבים את עצמנו – מול הזמן החולף ונצבר
האירוע מוצג כשהקהל יושב במערך של 'גריד' כשפניו אל מראה גדולה וגלויה המכסה את כל הקיר הקדמי.
הקהל מוצב מול בבואתו כמו גם זו של שאר הצופים וההתרחשות כולה הניבטת אליו מהמראה כהשתקפות חושפת כל – מצד אחד, ומנגד – כהכפלה מתעתעת בין מציאות לייצוג וכמשבשת את תפיסת המרחב, ובכך גם את תחושת הזמן.
המופיעות נעות בין מושבי הצופים וסביבם ב360 מעלות ובקרבה אליהם.
היחס האינטימי, מושך ומאיים בו זמנית, כמו גם טשטוש זהות התפקידים בין מופיעות לצופים – הופך את הצופים לשותפים פיזיים בחוויה מרובדת המאתגרת גבולות של מרחב, זמן וזהות.
