דרך תנועה חזרתית וסיזיפית, היצירה חוקרת את הניסיון התמידי להשתחרר מדפוסים התנהגותיים ורגשיים.
לאורך היצירה אנו נכנסים עמוק יותר ויותר אל תוך היער של התת-מודע, ומתוך ההתמסרות המתמשכת והאינסופית להשתרר מהדפוסים שמניעים אותנו, אולי נצליח סוף סוף את להיכנע להם.
יער – מכיוון שזהו מסע אל תוך התת-מודע, אל תוך הנפש. וכמו בסיפורי אגדות, כשצריך להיכנס אל תוך היער כדי לגלות משהו פנימי וראשוני על עצמך, גם כאן – אני יוצאת למסע בו אני קוראת לצופה להיכנס פנימה, לצמצם את העיניים, להתרגל לחשכה ולהבחין בשינויי הפנימי שיכול לאט לאט להיווצר.
העבודה עוסקת בלופים רגשיים, בדפוסים התנהגותיים שאנחנו עובדים כל הזמן כדי להשתחרר מהם, כשיתכן כי הם כלל לא ניתנים לשינוי.
הצללים שהולכים אחריך בחיים, השובל, או פירורי הלחם שאתה משאיר אחריך כדי שלא ללכת לאיבוד – האם הוא לא זה שמחזיר אותך תמיד לעשות שוב ושוב את אותן טעויות? שוב לחזור אל אותם הרגלים? לפול אל תוך אותם בורות?
כשהניסיון התמידי להשתנות ולהמציא את עצמך מחדש, נראה חסר סיכוי, הנפילה שוב ושוב אל אותם דפוסים היא הכרחית.
אולי רק הקבלה הדטרמיניסטית של המצב הזה הוא פתח להבנה שהשינויים הם מינורים, שההבדלים הם קטנים, שהתהליך של השינוי הוא אבולוציוני, והוא נמצא בתוך מעגל החזרתיות.
היצירה 'יער' עלתה לראשונה בפסטיבל הרמת מסך 2011.
'יער' הוזמנה לסיורי הופעות באיים הקנארים, באיטליה, בסין ובסינגפור.
מן הביקורות :
"יער" של מאיה ברינר היא עבודה שאי אפשר לנער אותה מהמחשבה, וגם לא את השאלות האמנותיות, האנושיות והנשיות שהיא פותחת; פותחת כמו שפותחים פצעים, פותחת כמו שפותחים דלת: ברוכים הבאים למסע אל תוך התת מודע.
זוהי עבודה אישית מאוד הנוגעת בעצבים החשופים ומשאירה עד הסוף את היסוד הבוער"
ענת זכריה, ידיעות אחרונות.
"מתוך ארועי הרמת מסך שתי עבודות בלטו לטובה ביניהם הסולו הנפלא "Woods" של הרקדנית המשובחת מאיה ברינר.
הסולו נפתח כשהיא מפזרת על הבמה חלוקי נחל; כך המשטח נהפך למקום מסוכן לרקוד בו, או מקום להסתגפות… כמו מבקשת בעקשנות לקרוע את הגוף מבפנים, רוקדת על האבנים כטקס הלקאה לצורך היטהרות. ברגע השיא היא נשאבת פנימה, וכשאי אפשר יותר לצלול עמוק יותר, גופה מפיק קולות חרישיים. כשהיא מפשילה לאטה את חולצתה, משול הדבר להשלת העור לקראת צמיחה מחודשת"
רות אשל, הארץ
