בתוך תוכי שמעתי את עצמי צורחת

המופע בתוך תוכי שמעתי את עצמי צורחת מאת ליאור לזרוף, בוחן את האפשרות האפשרות לתיקון זיכרון והיכולת להירפא. ביצירה זו, כמו ביצירות קודמות, לזרוף בוחנת את נקודת הגבול בין הגוף הפיזי למרחב המוגדר אשר מהווה מבנה מחייב ליחסים בין הצופה למבצעת על־ידי שזירת סיפורים קצרים של זכרונות על אהבה ומוות שמטיילים בין תנועה, לצליל, לטקסט. התנועה במופע מופיעה לעיתים כהד לזכרונות, לפעמים טוטאלית בביצועה, כזו שמנסה להוכיח משהו, ולפעמים רק כצל של עצמה, בעוד הגוף הופך לכלי חיבור בין המרחב לבין הגופים האחרים.