בפעם האלף

שוב אנחנו חוזרות, יושבות, קמות, נופלות, מוצאות, מספרות, אוהבות, סולדות, מבקרות, משנות, מדייקות. בפעם האלף מבצעות את אותן פעולות ומחוות מוכרות. מפרקות אותן, נחות, מתנחמות וחושבות על עצירה, על אין פעולה. משהו שוב קורא לנו להתייצב, להחזיק במרכז, להרפות בקצוות, לנוע, לייצר, לפעול, לחזור, לרקוד. כי מה אנחנו בלי כל זה?
"כָּכָה אָקוּם… כָּכָה: בַּפַּעַם הָאֶלֶף. כָּכָה אֵלֵךְ לִי בְּאֶפֶס אוֹנִים. כָּךְ אֲשׁוֹטֵט בַּדְּרָכִים, בַּשָּׁרָב וּבָדֶּלֶף; כָּכָה אֹהַב… כָּכָה: לְלֹא פִּתְרוֹנִים" ("בניכר", רחל המשוררת].