בלילה אני כולם

הביוגרפיות מיצו את עצמן, ואנחנו חייבים להמשיך.

להיחלץ מהסבך הפוליטי של הזהות

כדי להמריא למימד אחר,

שבו אני- כולם.

מופע מחווה לתחושת המשותף.

היצירה מבוצעת ע"י אנסמבל פרפורמרים המורכב מאנשים עם זהויות מגוונות (מבחינה גילאית, מגדרית, עדתית, תרבותית וכו'). המחול משמש עבורנו כדרך להתחבר ולגלות מימדים משותפים עמוקים יותר מהזהות החיצונית. היצירה שואלת מהי תנועה משותפת? איך כלל הנוכחים בחדר יכולים לחוש יחד גם בלי לעשות התאמות ולהידמות זה לזה? איך אפשר לשמוט את הנרטיב של ההיסטוריה הפרטית ככזו שממסגרת זהות סובייקטיבית ומרחיקה לעבר מימד מופשט אנושי וראשוני?