שלוש נשים מרכיבות ומפוררות לסירוגין דימויים של נשיות. הן בוחנות את חומריות הדימוי על גופן ושל גופן, מתנסות בתהליכים פנימיים וחיצוניים של התרוקנות הגוף והתמלאותו בדימוי. הן נעות בחלל, מטפלות באופן 'כירורגי' במרכיבים החומריים של הדימויים (הפרחים המפוזרים) המרכיבים הפיזיים (גופן הנשי) בכדי למצוא את הפער או את מידת ההתאמה בין 'הנשי' ו'היפה' לבין 'החומרי' ו'המכני'.
דרך שלושה נרטיביים רגשיים שכל אחת חווה בנפרד, הן מקפלות אל תוך החלל דימויים נוספים שאותם הן מפרידות מעצמן כחומר זר ומתחילות לפגוש זו את זו במקומות בהן הגוף הוא רק גוף והאנושי חשוף, דק ושברירי. הן חושפות אחת את השנייה וחוקרות, דרך חפצים או קירות הבמה, את הנוכחות הישותית שלהן שאינה משתנה. נוכחות שאינה נגועה בהתניה מוקדמת או בדימוי חיצוני שמשולב בהן עוד מזמנים קדומים, מתוך רצון לזכך את עצמן לכדי גרעין פנימי נטול שייכות ונקי מכל, גרעין של כלום, של ריק.
