בעתיד הלא רחוק, המחול יהפוך לחוויה שיש לסחור בה, לטכס בה עצה, לזנות בה, להציגה כאובייקט בקובייה לבנה של המוזיאון. הרי, המחול או-אז יזכיר את הגוף שכבר לא נשמע בקול. קול, שכבר איננו אזרחי, אלא של מכונה.
האופן בו נוכח הגוף הפיזי של אמני-קול כשהם משתמשים בו כדי לייצר מוזיקה (על הספקטרום שבין אופרה, דרך פופ ועד למוסיקה קלאסית עכשווי) הוביל למחשבה כיצד ניתן להתחכך, להתגפף ולהתגרד בגוף מיוחד זה גם במחול – ולהפוך אותו למרחב גופני ואקספרסיבי בו שוכנות, משתמשות ופועלות הרקדניות. גוף-מתגרד זה גויס עבור מחשבה מתמשכת של פדר על תרבות צעירה ועכשווית של דור שמקדש את ההתבטאות ומייחל לה, אשר בו לאמנות תפקיד מהותי. שתי הרקדניות, שהן חלק מתרבות זו של כמיהה לאקספרסיביות, מתכתבות עם היסטוריה ענפה שנעה בין מחול-ההבעה ועד לאופרה, ובאמצעותה נוגעות בהגדרות מתחדשות, עתידניות כמעט, לנשיות, אלימות, מגע, הטרדה ויופי.
במופע הרקדניות מזמינות את הקהל לחלל שלהן, שהוא white cube מוזיאלי, מרחב טקסי וגם מעין שיטוט אינטרנטי, סטודיו מחול שהוא גם experience room. הן "חיות במה" המתקיימות רק תחת אור זרקורים, והן חוקרות, מנבאות, מבכות וחוגגות את הגופים שלהן, שנמצאים, כמו דימויים רבים בעולם העדכני, על פרשת דרכים – וכלואים בין מסמנים, ציווי-מוסר ודימויים מקשת העולמות העכשוויים והעתידים לבוא. בין כל המרחבים המרובדים האלה, הן נחושות לעשות ולהיות אמנות.
"האקספרסיוניזם של it itches נובע בין השאר מן הדחיסות הכמעט גיאולוגית של הרפרנסים, כולל תולדות המחול. ממחול ההבעה הגרמני שפדר קשור אליו בעבותות, ועד רוברט וילסון המפסל באור […] it itches נרקד בתוך קובייה לבנה. פדר מתאר אותה כמשהו בין מוזיאון, סטודיו למחול ועוד כמה דברים ששכחתי כי המרכיב הקובע לטעמי הוא דווקא הניטרליות; המרחב כדף, כמסך מגע גמיש ונענה, שנפתח בחלוקה מסודרת בין קהל לבמה ומתערבב ונחרב במהלך המופע. […] פול קליי דימה אמנות לצמרת של עץ. השורשים נטועים במציאות, ואף שהצמרת ניזונה ממנה אי אפשר לצפות שתהיה זהה לשורשים. אני שאפילו נייד אין לי, רחוקה מאד מהשורשים של it itches. אבל כשאני רואה את הצמרת, אני מבינה יותר את המציאות, מתברר לי פתאום איך אפשר בכל זאת לפעול בתוכה ומתוכה, כי 'הרוח' כמו שאמר, רולאן בארת, 'ידועה ביכולתה להפיק הכל מלא-כלום'. זה שבח די גדול אני חושבת. למה די? גדול. חתיכת מסע עברתי פה" (מָרית בן ישראל על "it itches" מתוך הבלוג "עיר האושר").
*המופע כולל עירום חלקי
