היצירה נוגעת בתבניות של יחסים בין המינים ובמגנוני פעולה בתוך קשר. כמעין חדר בו מתנהלת הדינמיקה בין שני הרקדנים, המרחב הופך מרוכז, אינטנסיבי ומהיר. היצירה מגיבה לגבולות הקהל ומבקשת את השתתפותו כמרכיב הכרחי. המתח בין הבמה לקהל משמש גם כראי למתח הפנימי והציבורי שמתרחש בהוויה בקשר הזוגי, ובפרט הנע בין טריטוריה לחדירה ובין פרטיות לזרות. האסתטיקה של העבודה חולפת בין רגעי מטח וכאב להנאה של מסיבה.