היצירה מבוצעת לצליליה השבורים של הסונטה לפסנתר ‘The Tempest’ מאת בטהובן ולאדימיר אשכנזי, המלווים בטקסט פוליטי של המלחין הנודע הרולד רובין. תוך שימוש בשפה אישית ובשיתוף עם הרקדן היוצר אלדד בן ששון, נוצר מבנה כוריאוגרפי עדין אך עם זאת לעתים אלים, שמהדהד מחשבות על אינטימיות בקונפליקט. דרך פריזמה אישית של רעיונות, עם התשוקה להתרגש ולהיטען מכך, מיכאל גטמן, מגיב למתח ולמערך היחסים בין אמנות ומלחמה, בין קולות לדימויים, בין המבט לתפישה, בין אהבה לשנאה – קין והבל. איפה עובר הקו בין אדם לאדם? כמה קרובים אנו יכולים באמת להיות האחד לשני? מה אנו מבקשים מהאחר? ומהי התשוקה – להתאהב? לאבד שליטה? להשתנות ולהיסחף אל תוך מערבולת התשוקה? אולי
את השאלות הללו חוקר גטמן באמצעות פיזיות נועזת וחצופה לצד דימויי מלחמה מוזרים שנותנים טוויסט חדש לסטריאוטיפים של שני ארכיטיפים גבריים.
״הדואט הזה ספוג באנרגיות מרתקות שמתרחשות בין שני המבצעים, בהתרחשויות של מפגש גוף לגוף שבודק כוחות משיכה ורתיעה, משחקי שליטה, כניעה והיפוכם. בחירות ליווי סאונד מסקרנות שמצליחות לרבד ולחזק קונוטציות פוליטיות” – אורה ברפמן
״גטמן ובן ששון בונים ביצירה המרגשת אינטימיות שמתפתחת למצבים של חיבור עיקש, אפילו אלים ומאיים, ויוצרים מתוך כך קירבה גדולה. מבחינות רבות סוגת המחול נפרצת כאן והשניים הם שחקנים נהדרים המגלמים דמויות ברורות מאוד.״ -צבי גורן, הבמה
