Camino – בספרדית: דרך. תנועה מנקודה לנקודה דרך נקודות נוספות. מסע.
Camino נוצר כמסע של שלושה פרפורמרים – שני זמרים-גיטריסטים ורקדנית פלמנקו – על פני ספסל עץ באורך 70 מטר. מסע זה מורכב ממספר עצירות, שבמהלכן מתפתחים שני נרטיבים מקבילים: הראשון הוא רגשי, ומייצג את היחסים המשתנים בין הגברים לאישה באמצעות שינויי המקום שלהם בחלל. הנרטיב השני הוא אמנותי ומציג הצטברות הדרגתית של מרכיבי הפלמנקו – שירה, ריקוד, גיטרה וקצב – עד לחיבורם יחד לכדי שלם בסיומו של המסע.
Camino הוא התנסות קונספטואלית וקונקרטית בשינוי הגדרות המרחב המקובלות בפלמנקו: העבודה ממקמת את האירוע האמנותי, שבעבר בוצע במסגרות אינטימיות (בתים או חצרות בתים), בתוך המרחב הציבורי של הרחוב. כתוצאה מכך, התפאורה החיצונית של הרחוב – ספסל עץ, עצים, מדרגות, ובעיקר העוברים והשבים – נטמעים בתוך האירוע האמנותי והופכים להיות פרפורמרים פעילים בו.
מהעיתונות:
"עבודתה של אדוה ירמיהו, "Camino" (בספרדית: דרך), מנצלת את הרחוב כדי לבחון מחדש את היחסים בין האמן לקהל בתולדות הפלמנקו… ההורדה של שלושת מרכיבי הפלמנקו – שירה, נגינה וריקוד – מהבמה וחיבורם לרחוב ולאנשים, מזמנים לקהל מפגש בלתי מתווך עם התנועות והצלילים, ולמעשה מחזירים לקהל את תפקידו המסורתי בפלמנקו: הוא הופך לקהילה אקטיבית שמקיפה את האמנים, ממלאת חלק בהתרחשות בקריאות עידוד ומחיאות כפיים, ומעורבת בה מבחינה רגשית."
(עידית סוסליק, "פה שם")
"רקדנית פלמנקו עוצרת את התנועה, עושה פקק אדיר כי פשוט אי אפשר להסיר ממנה את העיניים."
(דנה הרמן, חדשות ערוץ 1)
בכורה – פסטיבל בת-ים הבינלאומי לתיאטרון ואמנות רחוב, אוגוסט 2015
