כאשר האדם האחרון שזוכר הולך מאיתנו, עולמות שלמים, אנשים, קרובים ורחוקים נמחקים גם הם. ״הארכיון״ הוא סדרה של אירועים במרחב מחורר של פוסט-זיכרון; רסיסי מיידע, ודמויות שמתחברים לרגע ושוב נמחקים… מרחב מטלטל ומתעתע שמעלה שאלות ותהיות על דרכו של זיכרון, על זהות ושייכות. מה בין שם לפה? בין גרמניה 1933-45 וישראל 2023? זהו ״ארכיון״ אישי – ולאומי, שהוא דיאלוג מודע וארוך טווח בין מה שהיה, שישנו ושיהיה.
"כאשר פירקנו את הבית של הורי הייקים בקיבוץ להבות הבשן
אחרי שאבא נפטר, מצאתי תיקיות מסודרות ובהן תמונות דהויות של דודות ודודים נשכחים, קרובים רחוקים….מכתבים מצהיבים בגרמנית מסולסלת, תעודות ישנות, עיטורי גבורה של סבא פליקס, מגרמניה בזמן מלחמת העולם הראשונה וחפצים ומזכרות ששייכים לאנשים, לעולם ולתרבות שהיו ואינם עוד. אבל כבר אין איש שיכול לספר לי על התמונה עם האדון עם השפם והמשקפיים שיושב מאחורי שולחן עץ גדול… או, היפיפייה המהממת בפורטרט שהיה מונח על שידת הלילה של סבתי המסומן בעיפרון דהוי: – קלרשיין 1890
במופע הארכיון אני יוצאת למסע ליקוט פרפורמטיבי ״במרחב המחורר של הזיכרון והשיכחה״ אוספת רמזים על ההיסטוריה של משפחתי בברלין ובפרנקפורט לפני מלחמת העולם השנייה. שואלת מה נותר ומה נמחק אחרי שהאדם האחרון שזוכר הולך מאיתנו?
משהו הביא אותי לכאן
לא ידעתי שכולכם תהיו כאן
לא שמתי לב שנכנסתם
הם לא כאן
והם גם לא יבואו
אין כאן כלום, אין כאן אף אחד בשבילכם
זה רק החדר הזה – ואתם – ואני
והם לא כאן והם גם לא יבואו
אין טעם לחכות
נטע פולברמכר והארכיון מתארחים במופע ניתוקחיבור שהשראתו היא הבית והגינה ברחוב הפלמ״ח 10 שבו התגוררו ד״ר פליקס וד״ר טילי פולברמכר ז״ל- הסבא והסבתא של הכוריאוגרפית נטע פולברמכר. ייקים שעלו לפלסטינה א״י בשנת 1933 מברלין.