היצירה נעה בטווח שבין פנים הגוף ושטחי המגע שלו עם החוץ.
היצירה מציבה את הגוף במרכזה של מעבדה חקרנית המתבוננת בו כעל כלי קיבול רב-שכבות.
ההתיחסות לעור היא כאל גבול החוצץ ביננו לבין החוץ ומסמן לנו את קצה הטריטוריה שלנו.
הצד החיצון של העור נפגש ומתחכך עם החוץ, בעוד פנים הגוף משמש כמקום מפלט אחרון.
דופנותיו הנזילים והחדירים של המרחב הגופני ומרכיביו הפיזיים והנפשיים, נמדדים ב"עור" ביחס לחלל ואל מול גופים נוספים.
פעולות הניסוי והבדיקה חושפות את קצוות היכולת של תכולות הגוף לנכוח ולהשתנות.
הצבת הקהל ב"עור" במעגלים סביב משטח המופע – מסמנת את גבולות זירת ההתרחשות, עוטפת ומגדירה אותה. שכבת בד דקיקה מסמנת את קו ההפרדה בין המופיעים לקהל, משאירה אותם קרובים וחשופים הדדית.
בתמיכת קרן ביסטריצקי, והמפעל לפרויקטים מיוחדים באמנויות המשותף לקרן יהושע רבינוביץ' והמחלקה לאמנויות של עת"א.
מהעיתונות:
"עור', היא עבודה עזת מבע, אקספרסיבית. סצנות המחול חזקות. מלאות עניין ומתח שנוצרו מנקודת מוצא משותפת דינמית, אפילו אקסטטית. החיכוך של עור בעור כמו חיכוך חרב בחרב, מעלה ניצוצות. רקדניה קורעים את עצמם לדעת עד הסוף ועושים עבודה מצוינת המלווה במוסיקה החזקה של פרוסט, שפורסת עוד שיכבה מתחת לשכבה הנראית לעין."
(אורה ברפמן, אתר "ריקודיבור")
"עור" היא ללא ספק צעד אמיץ. זוהי יצירה אקספרימנטלית, מאתגרת ולא מתפשרת. עבודת מחקר בתנועה, שבוחנת את גבולותיו הפיזיים והמטאפוריים של הגוף ומעוררת מחשבה על גבולות, טריטוריה, ושכבת העור העדינה שמגנה עלינו, לא פחות משהיא חושפת אותנו לפגיעה. וכך, בלי להתייפייף, דר מסמנת את הכוריאוגרפיה של חיינו בישראל"
(טל לוין, "עכבר העיר און ליין")
"הידיים והרגליים פרושות, כמתענגות על חשיפת מירב שטח הגוף הבא במגע עם האוויר, ובהמשך, כניגוד, הוא נופל מכווץ לרצפה, חובט באכזריות את הגוף ומשטיח אותו. רקדנית רוטטת מבפנים בעוצמה, כמבקשת להשיל את עורה, ודואט של רקדניות המתחיל כשהן מכווצות את החלל ביניהן כקשובות לאנרגיה של העור, ואחר כך פולשות אחת לטריטוריה של השניה, חובקות זו את זו, הכי הדוק שאפשר, כמו עור המבקש להיטמע בעור אחר. ובניגוד לכך, סצנות שבהן כל אחד מגן על העור שלו, הטריטוריה שלו, ועד קטעים של התגוששות אלימה של עור בעור. הרקדנים טובים, עם יכולת פיזית יפה, והם לא חסים על הגוף. כה קרובים לצופים. "
(רות אשל, "הארץ")
