'נוע-נוע (NoaNoa) 'היא עבודת סולו שמקיימת דיאלוג בין רקדנית מבוגרת לרקדנית שהייתה לפני 20 וגם 40 שנה. השיח הנרקם ביניהן וההשתקפות שלהן אחת בשנייה, מציפים תשוקה ראשונית ופשוטה לנוע ועם התנועה לעקוב אחר הזיכרון המוטבע בגוף. פעולת ההתבוננות בגוף כארכיון המחזיק את כל שחווה, מולידה חיפוש אחר מה נשאר ממה שהיה ומה עוד הווה פעיל בו. בחלל האינטימי שנוצר בין גוף לזיכרון מתקיים הדהוד בין פנימי ופרטי למרחב חיצוני, בין יכולות למגבלות ובין הבסיסי והאימפולסיבי למעובד ורווי הניסיון.
"אצל דר ניכר הרצון לומר משהו לא רק על הגוף בכלל אלא על הגוף הנשי בפרט. היא מצליחה להראות כיצד האישי הוא פוליטי גם בלי להחזיק שלטים. גם בגלל זה וגם משום שדר היא פשוט רקדנית נהדרת, "נוע נוע" היא יצירת חובה." טל לוין, "הארץ"
"המשחק של דר בין הגוף הנוכח לבין ההשתקפות שלו, בין התקיימותו של דיאלוג והתאיידותו, יוצרים מתח מטריד ומרתק כאחת. העיסוק בתחושות, בזיכרונות שנטמעו באברי הגוף מוציאים ממנה תנועות כביכול לא רצוניות, כאילו שד עמוק בפנים דוחק מהן לצאת לאור. ככה, לוחמת, ככה מתקדמת. הזמן לטובתה.". אורה ברפמן, "ריקודיבור"
"סולו תנועתי חשוף, לחזור לגוף בן ה- 54 אחרי יותר מעשור של פרידה מהבמה, לנוע. במניפולציה קטנה היא יוצרת עולם דימויים שלם. כשהיא תרה אחר חוויות, גופניות ורגשיות, זיכרונות של מקומות וסיטואציות, היא מקפיאה רגעי תהליך. דר שואפת לזה, לרכך את העיסוק המחמיר והקשוח בטכניקה ובשפה לטובת תמונת עולם המשיבה את המובנות למצב הטרום־בראשיתי." ענת זכריה, 'ידיעות אחרונות'
