אני כותב במסמך ריק.
אתם קוראים.
התקתוק העדין של המקלדת מחבר בינינו.
אות מצטרפת אל אות, בעוד אני מנווט ברחבי האינטרנט ובמעמקי הזכרון בחיפוש אחר קולות נשכחים, סיפורים ותגליות.
מופע יחיד שמתרחש במסמך Google Docs. במבט משועשע וכואב נפרשת רשת סבוכה של הקשרים בין קול, זהות, טכנולוגיה, תקשורת, זכרון ואובדן.
נקודת הפתיחה ליצירה הייתה מחקר סביב המצאת הטלפון וראשיתה של הטכנולוגיה שהלכה ורישתה את העולם בקווי תקשורת, לצד התפתחות תרבות שוליים של האקרים שמצאו שלל דרכים לפרוץ את המערכת הזאת, בעיקר מתוך סקרנות, שעשוע, חדוות הגילוי ורגישות לצליל.
בתוך כך עלו תכנים שממשיכים את העיסוק המתמשך של ארי טפרברג סביב קול וזהות, והמאבק לתקשר חרף מגבלות. הנושאים שהזינו את תהליך היצירה הזה קשורים בחיבור ונתק; במרחק שטמון בקרבה והקרבה שמאפשר המרחק; ובתשוקה האנושית הכמעט מיתולוגית לנצח את המרחק.
העבודה עלתה לראשונה לצד ״קולו העדין של צליל החיוג״ – יצירה בה אלי טפרברג, אביו של ארי, חובר אליו לדואט. שתי העבודות נוצרו במקביל זו לזו ומתוך אותו מחקר יצירתי, ולכן הן כמו עבודות אחיות, מלאות חוטים מקשרים והדהודים האחת של השנייה.
משך המופע: 75 דק'
יוצר ומבצע: ארי טפרברג
חלל ותאורה: עומר שיזף
סאונד: ליאור פינסקי
תלבושות: דור פרנק
עוזרת במאי: יעל סעדי
הפקה: דנה גלנטי
ייעוץ אמנותי: תמר קיש, מורן אביב דביר, שרון סילבר-מרת
הפקת מקור של פסטיבל ישראל 2022, ניהול אמנותי: מיכל ואעקנין ואיתי מאוטנר
בתמיכת משרד התרבות והספורט, מועצת הפיס לתרבות ואי״ב – ארגון יוצרים עצמאיים בתיאטרון
