בני הגנאווה משתייכים למסדר הסופי במרוקו. מקורם במערב אפריקה. בשירה, ריקוד ונגינה המשמשים כשער תפילה, הם עורכים טקסי ריפוי והתעלות. המורה, "המעללם", שר ומנגן על "גימברי", גיטרת עץ ועור מוארכת, ובני הלהקה עונים לו ומחזיקים קצב במצילות ברזל גדולות "קרקאב".
המוסיקה רפטטיבית ומתגברת לכדי טראנס.
טקס הלִילָה הוא טקס גנאווה מסורתי המאפשר לצופיו ומשתתפיו לתקשר עם הישויות העל טבעיות, השדים והרוחות שלהם. בטקס להקת גברים נכנסת ל"זאווייה", חלל סגור בו התקרה חסרה, כדי ליצור מעבר חופשי של תקשורת החוצה ופנימה. לאחר מספר ריקודים ושירים במעגל, מתיישבים בחלל וממשיכים לנגן, לשיר ולרקוד עד אור הבוקר. ישנם שלבים שונים בטקס, בהם שירים מסויימים קוראים לרוחות וקדושים מסוימים וישנן פרשנויות ושירים נוספים שהפכו עממיים יותר ואף חדרו לתרבות הפופ המרוקאית והמערבית.
הקהל צופה ולעיתים משתתף בטקס בתנועות אקסטטיות ומגיע לטראנס בכדי לעבור ריפוי או תיקשור.
במופע "לילתי- הלִילָה שלי", יצרתי פרשנות אישית נשית לטקס, כמחווה לתרבות הזאת אותה חקרתי בכבוד רב. מאז שהכרתי אותה לראשונה לפני כעשור, ביקרתי במרוקו וחוויתי טקסים, למדתי אצל מיטב המורים והקדשתי שנים ללמידת המקצבים והתנועות. ועדיין איני דוברת את השפה המרוקאית או את שפת הגנאווה העתיקה.
כתבתי מילים חדשות בעברית שמלוות במקצבי הגנאווה המסורתיים, בחלקן יחד עם הזמרת ללה תמר- תמר בלוך, שגם מפרשת שירת נשים מרוקאית.
מלווה בקבוצת נשים שעברו את המסע התרבותי עמי, יצרנו שפה תנועתית ומוסיקלית מכשפת, עמה אנו מתקשרות כשבט וחוות את הטקס ביחד ולחוד, מביאות מסר של אחדות, שלום ואהבה.
המופע נועד להכניס את הצופה לעולם קדום, שמאני וקסום בו החוויה היא הוליסטית, עולם בו אין נפרדות בין היחיד לקהילה. התנועות הן תנועות ארכיטיפיות המשולבות בשירה ונגינה קצבית טקסית שנועדו להכניס את הרוקדות (ובעקבותיהן את הצופים) למסע של חיבור לנשמה, לרגש, לאלוהות. מתוך פשטות, ואותנטיות. זהו מחול אחר, החוזר למקורות השבטיים של התנועה והמחול, חוזר אל הפשטות והמסורת.
המופע תלוי מקום ודינמי, ניתן להתאים אותו לחלל מסוים ובמיוחד מתאים למרחב הציבורי. השפה המשולבת תנועה, קול ונגינה הולכת ומשתכללת. הקולות נעים כחומר, הנגינה רוקדת והתנועה שרה. בהוספת מילים מקוריות בעברית ללחנים המסורתיים ובייעוד המופע לחוצות המקומיות, נוצר טקס סוחף ומרפא.
זה בדיוק הזמן לחזור למקורותינו הקדומים ולבצע טקס ריפוי נשי.
המופע לִילַתִי- הלִילָה שלי, עלה לראשונה בספטמבר 2020 בפסטיבל 360 לתיאטרון במרחב הציבורי בירושלים. לפני כן התקבל לשני פרוייקטים: סטודיובנק בתל אביב- חלל גלריה שקיבלנו לחזרות באוגוסט 2020, ופרוייקט אקווריום של פרסקו, בתחנה המרכזית תל אביב בניהול יורם כרמי, בו הצגנו חזרה גנרלית פתוחה לקהל. ביוני 2021 עלה המופע בפסטיבל נפגשות בכפר שלם תל אביב ובספטמבר 2021 עלה המופע בפסטיבל עכו לתיאטרון כמופע חוצות.
ב2022 עלה בפסטיבל הקשם השחור של בי"ס אלשיך למוסיקה מן המזרח, ובפסטיבל אופטימיות בסדנה לאמנות רמת אליהו ראשלצ, ובפסטיבל ממשית.
ב2023 עלה שוב באלשיך ובשתי הופעות במסגרת קיפוד הזהב, בירושלים וגבעת חביבה והיה מועמד לפרס קיפוד הזהב.
בנוסף, ב2023, הוקם דואו אלקטרוני חדש בעקבות המופע, בשם Gnaways הולכים בדרך הגנאווה. דואו של אלה גרינבום ורועי פדידה המושפע גם הוא מהתרבות הסופי-אפריקאית.
הגברה ותאורה בהתאם לחלל
יוצרת – אלה גרינבום
מילים בעברית – אלה גרינבום, תמר בלוך, רועי פדידה
מילים ולחנים – בני הגנאווה
תלבושות – ליטל דורצ'ין ג'ין טי שירט אמנות לבישה