על הבמה אשה בהכנות לקראת סעודת השבת. מבעד למטלות היומיום מתגלה הדפדוף הפנימי בגופה ומנכיח תחושות וזיכרונות הנרקמים לריקוד. היצירה מציעה מבט אל עולמה הכמוס של האישה וחושפת את הרישום של נבכי גופה.
ביקורת :
"עבודה נוספת טובה היא “אשת חיל” של איריס נייס וגלית ליס. נייס עומדת בה צמודה מול שולחן גדול שעליו סועדת משפחה גדולה. השמלה שלה על שפעת הבד היא גם מפת שולחן לבנה. זוהי אשה שעובדת, לא נחה לשנייה. … בקטע הסיום היפהפה של היצירה השולחן ערוך עם מפה לבנה ועליו עומדים כוסות זכוכית שקופות לקידוש. הפעם הרקדנית על השולחן. היא האדון. היא מתקדמת על ארבע, פושטת רגליים וידיים. גמישה, משנה כיוונים, לא חוסכת ברצון לפרוש כנפיים, אבל בו בזמן לא פוגעת בזכוכית השבירה. כאן נוצר מתח בין המודעת הנדרשת של תנועה באזור התחום לבין הסכנה בשבירת הכוסות ולהיפצע. הכל נתון לפירוש, ואולי זה הפתרון שמצאה האשה שמבקשת תנועה זורמת ומתפרשת אבל גם לשמור על טריטוריה המזוהה עם המסורת".
(רות אשל – גלריה , הארץ 23.12.12)
עלה בבכורה בפסטיבל "בין שמיים לארץ" 1.11.2012 , ז'ראר בכר, ירושלים
