טריו לשלוש רקדניות – זהות, אבל משתוקקות לייחוד – בעולם של שכפולים, של ייצור תמידי ושל תחרות על דיוק, יופי וכוח.
היצירה מעמיסה את הרקדניות בעבודה, בחוקים נוקשים ובהגבלות ובוחנת את היכולת שלהן להשתחרר מהזהות הכפויה עליהן.
היצירה הועלתה לראשונה במסגרת הרמת מסך 2009.
אדומות הופיעה בגרמניה, שוודיה, איטליה ובתיאטרון La MaMa בניו יורק.
העבודה נוצרה בתמיכת מענק יצירה מטעם חברת "טבע".
היצירה זיכתה את מאיה בפרס היוקרתי של שרת התרבות ליוצרת צעירה במחול לשנת 2010.
משך היצירה: 22 דקות.
מהעיתונות:
״"אדומות" היא עבודה יפהפייה. ברינר לא דורשת תשובות, או פתרונות מיידיים, אולם מעולם לא היתה האטיות חזקה כל כך למראה. ורגעי השקט כשהן לא עושות כלום פשוט שוברי לב. פס ייצור של שלוש נשים שעושות חשק להתקרב אליהן, לחמול אותן, שלוש שכל הרצונות שלהן מודחקים. שלוש נשים שנושאות דימוי של אושר כמוס שבסוף יצליח להתנפץ בגל אחיד של קיפול וגילגול. אולם למרות ההצלחה, הרגע הזקוף הוא שבריר.״
(ענת זכריה, תרבות מעריב)
״המחול המתפתח תובעני ביצירת אחדות התנועה הבסיסית מאוד, כמעט סטטית בתוך עצמה, ואפילו מעיקה. בהמשך, כשהן מנסות להשתחרר, לפתח רוך ואנושיות, הן מפשילות את המדים, שומטות אותן, מתרככות בתנועתן, אך עדיין מחויבות במשמעת הכפויה.
זוהי התבוננות מיוחדת בתופעת פס הייצור האנושי והרצון להשתחרר מהאוטומציה האנושית הכפויה.״
(צבי גורן, הבמה)
״שלוש רקדניות נעות יחד באחידות, כפועלות בעולם משוכפל. עבודת הידיים מורכבת, מכנית, עושה מניפולציה של הגוף, כמו בהתאם להנחיות. לרגע נעצרות. הפנים הנוקשות נשטפות ברוך, מקרינות חמלה, מנסות לגעת ולחוש זו בזו ושוב חזרה לתנועה המדויקת. רק לאחר שהמרכיב החוזר על חוקיו הנוקשים מקובע היטב, מתחיל הפירוק, הניסיון להשתחרר, שמוצא בסיום המחול פתרון מפתיע.״
(רות אשל, הארץ)
״יצירה מצוינת שבלטה מאוד היא "אדומות" לכוריאוגרפיה של היוצרת הצעירה מאיה ברינר.
בתוך המונוטוניות והעולם האפור נוצרים רגעים של מרד קטן, חסר אונים, החוזר תמיד אל אותה תנועה אחידה. המרד הזה מתבטא ברגעים של שותפות גורל בין הפועלות וגם ברגעים שבהן הן פורקות את תסכולן באלימות אצורה אחת כלפי השנייה. זו עבודה מדויקת, חכמה ומרגשת.״
(שלי קלינג, גלובס)
