במרחב שבין המוכר והזר נעים אנשים המחפשים בסביבתם ובגופם מקום שבו יוכלו להרגיש בבית. מפגשים מגדירים מחדש את המרחב האינטימי והציבורי כזירות התרחשות שלובות ומעלים שאלות בדבר נוכחותו ההכרחית והבלתי נמנעת של האחר בתוכנו.
מושג הבית מתפרק למשמעויות מפתיעות החושפות את שבריריותה של המציאות האישית והפוליטית בה אנו חיים.
מן העיתונות:
-"זוהי עבודה עם לב רחב שמדמם לכיווננו… "Homesick" עושה את מה שיצירות מחול אחרות עוד לא עשו כאן היא מתכתבת עם רעיון פילוסופי. יתרה מזאת היא גם מייצרת בעקבותיו אמירה פוליטית."
-"אותה איכות עילאית שהופיעה כשארז עלתה לבמה, לפתע מופיעה שוב, אבל בלעדיה." (שיר חכם, וואלה)
-"היפה והמרגש ביצירה הוא שפת התנועה והביצוע המהפנט של שלושת הרקדנים, שיוצרים וחיים מאוד את המהלך המורכב שיצרה ארז".(צבי גורן, הבמה)
-"יש מחול ויש מחול ויש את המחול של איריס ארז. מחול שרוקד כמו שאנחנו נושמים, נעדר פאתוס לחלוטין והוא אינטואיטיבי ושיכלי"
-"HOMESICK עשויה באסתטיקה דלה, נוגעת ללב, המנתחת בדיוק כירורגי את קווי התפר שבין המרחב האינטימי לבין המרחב הציבורי. וגם כאן האישי והפוליטי נכרכים זה בזה.
-"אני מנסה למשש את תווי פניה של יצירתה של ארז, והכל כל כך שברירי וחשוף עד שקשה לזהות מה מייחד את מרכיביה השונים. אבל ניתן לחוש בהם, בקצות האצבעות, מבעבעים מבפנים, מפעפעים אל פני השטח, באותה חיות אדירה, באותה תבערה פנימית, החסרות כל כך בעולם ההולך ונסגר בתוך עצמו"(ענת זכריה, ידיעות אחרונות)
