תקציר ההצגה:
איתן הררי, מרקיד לריקודי עם ישראלים השואף להכרה, מנצל הרקדה אליה הוקפץ כמחליף, כדי ליצור ריקוד עם חדשני בשיתוף הקהל וע"י כך לשדרג את מעמדו בעולם המחול העממי. במהלך ההרקדה חושף איתן את מקורות ההשראה שלו – חוויות אותן חווה בצעירותו במהלך שירותו הקרבי בצה"ל. ההרקדה מתקדמת, איתן מתחיל להרגיש את ניחוח ההצלחה ודווקא אז מאיימים זיכרונותיו להשתלט עליו ולהאפיל על חגיגת המחול.
זוכת פרסי קיפוד הזהב:
פרס הצגת השנה 2010
מנימוקי השופטים:
"הצגה לשחקן וקהל שמבוצעת באופן מבריק תוך טשטוש הגבולות בין הבמה לקהל, השחקן, החיים והתיאטרון".
מחזאי השנה 2010
מנימוקי השופטים:
"יוצר צעיר שבנה במו ידיו וידי אשתו הצגה/ ארוע מוקפד שנראה כמו מאולתר שמכניס את הקהל בעורמה אל תוכו".
מבצע השנה 2010
מנימוקי השופטים:
"ההצגה מסתיימת והקהל אינו בטוח אם יואב הוא מרקיד מקצועי, או שחקן מקצועי או שניהם".
מתוך הביקורות:
"ברתל מקרין קסם ונמרצות שקשה לעמוד בפניהם.
דרך המפגש בין עולם השמחה והתמימות של הריקודים לביו עולם הכוחניות והסדיזם של השירות הצבאי, אנחנו לומדים באמצעות ההצגה הקטנה והחכמה הזו משהו עצוב על עצמנו ועל העולם שבו אנו חיים, עולם שבו ריקודים נולדים לרוב מכאב ולא משמחה או מאהבה."
שי בר יעקב – ידיעות אחרונות
ברתל מופיע בדמות מבדרת להדהים, ועם זאת אנושית ומעניינת…רובין וברתל יוצרים משהו מיוחד באמת…
יובל בן-עמי – ישראל היום
שליטתו הפיזית המרשימה של ברתל בתנועה ובריקוד נרכשה במיוחד לצורך ההצגה הזאת, ותהליך הלימוד עיצב את מאפייני משחקו המצוין כמרקיד…
ברתל, בחיוך שרמנטי מפתה מאוד מרקיד את סיפורו של איתן הררי בצעדים של תום ושל התפקחות.
צבי גורן, "הבמה".
