עבודת מחול לארבעה רקדנים בעולם דמוי כוכב לכת רחוק וקפוא. הארבעה נעים דרך מבעי רגש שכמו נחתכו מקומיקס או מסרטי אימה פסיכולוגיים, הם חומריים ומכנים, כמו משחקים של ילדים ענקיים הנעדרים מהבמה, אין להם כל אחריות על המתרחש. הגוף לובש איכויות תנועה שונות כמו לבוש ומשתמש בהן בכדי לשקר ולנצל את האחר, הגוף לא מתכחש לעצם היותו בעל זהות שהיא מעבר לחומריות אבל משתמש בזהות הזו ובשקריות המכוננת שלה בכדי לעוות את המציאות, ולעיתים לנצל את האחרים וכך גם לחמוק מאחריות לשלומם. העבודה עוסקת ברוע, אך כזה שאינו דרמטי אלא מאופק, והאופן שבו חיינו ספוגים בו. למשל, בבירוקרטיה בנאלית, בטלוויזיה, בניתוחים פלסטיים. אין בעבודה אלימות או תוקפנות מפורשת, אלא מעין הכרעות יומיומית שקשורה בקהות החושים, בעומס ובמפלצתיות הצרכנית השטוחה של הזמן הנוכחי. אפשר גם לגמרי לא לשים לב להגזמה שבה אנחנו חיים, זוהי דרך אחת מיניי רבות להעתיק את המציאות, אך אותן טעויות הן האופן שבו אותו רוע יומיומי נוצר, בדיוק כשם שהתהליך הבירוקרטי נועד לייעל פעולה מסוימת ובפועל הוא עשוי גם לייצר קושי וסבל במינונים קטנים אך מורגשים בכל פינה של חיינו. בעבודה זו רתמתי את הגוף הרוקד לצורך שכפול עולם מוגזם ומכני, ובכך יצרתי מציאות נוספת המתפקדת כהתקף חרדה. המציאות מלאה בייצוגים של עצמה, אבל זה לא מקרב אותנו להבנה מהי, להפך, זה רק מרחיק אותנו מתחושה של המקור ומנציח את כל מה שמעוות בה. אפשר ללמוד הרבה יותר על תפיסת המציאות שלנו מהניסיונות לשכפל אותה מאשר מהניסיון ליצור עולם אחיד וקוהרנטי
לקריאת ראיון עם בשמת בג׳רוזלם פוסט: לחצו כאן
