הכוריאוגרף העכשווי הלל קוגן יוצר על התפר שבין מחול לתיאטרון. עבודותיו משלבות תנועה, טקסט וחפצים/סאונד שבנמצא לכדי שפה חזותית אשר מנווטת את עצמה בחוכמה ובשנינות בין אמירות מעודנות וגם מפורשות על עולם המחול, התרבות הפופולרית והחברה בת זמננו.
מושאי החקירה האמנותית של קוגן הם 'אנשי מחול' ניתנים לזיהוי וכמעט ארכיטיפיים: כוריאוגרפים עכשוויים שנאבקים עם תהליך היצירה (מה עכשיו), רקדנים שמהרהרים על המחול (Dancer is the Answer), ה'-אחר' הערבי הסימבולי בתוך יצירת מחול 'ישראלית' (אוהבים ערבים) ורקדנית צעירה ו-'ברבורית' שעובדת עם כוריאוגרף מבוגר (הברבור והסרסור). דמויות 'כל אדם' (או אישה) אלו נעים וחושבים בהווה, אך נפגשים תדיר עם המורשת המחולית שלהם ועם מכלול של אייקונים תרבותיים – ממוסיקת ג'אז וחומוס, ועד מגן דוד או בגט.
דימויים אלו משרתים את הפרקטיקה שמיישם קוגן לשם חשיפת האידיאולוגי שבאסתטי, תוך שהוא מכיר בהירארכיות של גיל, מגדר ואתניות שקיימים, ובסופו של דבר, שולטים בזירות המחול והתרבות. קוגן משתמש – ומנצל במודע – את מערכות הכוח הללו בעבודותיו, רק כדי לפרקן באמצעות מנגנונים ספרותיים ותיאטרוניים, כמו אירוניה ופרודיה, הזרה ואינטרטקסטואליות. זאת, כדי להטיל ספק בתוקפן כסטנדרטים וקריטריונים של מחול ויצירה בנקודת הזמן הנוכחית.
כפועל יוצא מכך, עבודותיו של הלל קוגן חושפות את המחול לא רק כשפה אמנותית אלא גם כאתר של הבניית משמעות, הגדרת קטגוריות והשתתת נורמות, שבמסגרתו הגוף הרוקד – אשר תמיד מצוי במידה כזו או אחרת של קונפליקט – מציף בעצם נוכחותו תובנות על מה שנתפס ראוי, יפה, מגניב ומעניין במחול ובחברה.
צורה ייחודית זו של שיח נרקד אשר פיתח הלל קוגן מגלמת בתוכה את עמדתו הרפלקסיבית, שניתן להגדירה כמטה-מחול: חקירת הקודים האמנותיים, המוסכמות התיאטרוניות והדימויים החזותיים המוכרים כערוץ להגשמת מחשבה ביקורתית על עבודת הכוריאוגרף, הניואנסים של תהליך היצירה והיחסים בין המופיע לצופה – שתמיד מבוססים על ציפיות מסורתיות, ולעיתים אפילו שמרניות.
ד"ר עידית סוסליק
חוקרת מחול ופרפורמנס
