קורבנות ודימויים

במדיום הבימתי כיום, הן הפרפורמר והן היוצר, נדרשים להקריב חלק מסוים בשייכותו של הגוף לעצמו; בין אם עבור הקהל, עבור הכוראוגרף או עבור ’הצורה‘ / ’הדימוי‘ אותו הגוף משרת.
אנחנו תוהות על ‘שירות‘ הגוף הזה ורצוננו להמשיך להיות כבולות בו.
אך האם ישנה דרך לחמוק ולהיות גוף ללא דימוי, בימים בהם תבניות הדימויים הקלישאתיות של נשיות נטבעות בנו ללא רצוננו? ומהן ההשלכות של המצב ההפוך, דימוי ללא גוף?

ביקורות:

'חגיגה של מעברים צורניים מעוררי השתאות' רות אשל

'בעבודה הנוכחית עם פרטנרית נכונה, חדש מצליחה לאתגר את צופיה בעבודה מרתקת, שמטופלת היטב, מבוצעת בכישרון וחן נדיר בין אם הן חולקות דרך אוניסונית או רצפי וריאציות יחידניות.' אורה ברפמן

'תחושה של גיד מתוח כמיתר על סף פקיעה עוברת לכל אורך העבודה ״קורבנות ודימויים״ של רוני חדש המציעה שוב חקירה תנועתית וגופנית מרוכזת, מדויקת.' ענת זכריה