העבודה עוסקת בתהליכי מטמורפוזה בחיי נשים בפרט, ובחיי אדם בכלל.
משמעות המושג : מטמורפוזה : שינוי צורה – במיתולוגיה ובפולקלור, יכולתה של ישות לשנות את צורתה. התמרה – בגאולוגיה, שינוי צורה של סלעים בהשפעת חום או לחץ. מטמורפוזה (ספרות) – שינוי של דמות; (וגם) השפעה ספרותית של סיפור – הרגשה שונה לאחר קריאת הסיפור.
כמו כן, ניתן לשמוע בצליל השם את המילה מתה, מתוך הנחה שבכדי להיות יכולים לעבור שינויים משמעותיים, יש להסכים למות לידוע, להישאר באי ידיעה, ורק אז, להיוולד מחדש עם צורה וכיוון חדשים.
בנוסף, המושג METTA, שקיים בשפה ההודית PALI, משמעו : חסד, אהבה נדיבה, סימפטיה, והוא קיים בפילוסופיה ההודית כאחד מארבעת המרכיבי היסוד של היוגה.
זהו דואט של שתי נשים, כאשר כל אחת מהן מייצגת היבט שונה ומשלים : האחת הינה האישה שעוברת את תהליכי המטמורפוזה, ואילו השנייה מייצגת היבטים שונים בנפשה של האישה בהתאם לתהליך אותו היא עוברת בכל פרק. כגון : הלוחמת, בדמותה של האלה השומרית איננה, מוצאת בתוכה את קהלת המלהגת, הזונה שיולדת בת שהופכת לעץ ושטה במי הנהר כנבגים, האם ,בעלת הלב שלמד להתפרש ענק, שפוגשת את עצמיותה, הנודדת שצועדת ללא עצירה, ומתבוננת במשחק החיים והמוות.
העבודה מורכבת מארבעה פרקים, כאשר לכל פרק סיפור פנימי השואב השראתו מטקסט ספרותי אחר במקום אחר בעולם : אירופה, אירן, תל אביב, הודו. הפרקים הם : אשת לוט, שירה של שימבורסקה ויסלבה, מהדוכט בת ירח, מתוך סיפרה של הסופרת האירנית הפמיניסטית שהרנוש פרסיפור, אמרפל, מתוך שירה של שרון אס, וטקסט על החסד, מתוך סדהאנה- חיי בינה, ספרו של ר. טאגור.
התפאורה בעבודה כוללת מגוון רחב של חפצים ותלבושות מאוסף ארון התלבושות של תמר בורר, שנאספו לאורך שנות יצירה רבות.
הפסקול המרובד שיצרה תמר בורר וערך אלון לדר מכיל קטעי מוסיקה אקספרימנטלית, בו שזורים קטעי קריינות ושירה מתוך הטקסטים הספרותיים.
מתוך הביקורות –
".. בורר הצליחה ליצור עבודה, יחד עם הרקדנית נעה שביט, שותפתה לעבודה ולביצוע, עבודה עם כל מאפייני המסתורין, טקסיות ועולמות רוחניים שהיא כבר טיפלה בהם בעבר באופנים שונים. הפעם, זו אולי העבודה הקומוניקטיבית ביותר מבלי לוותר על היותה מורכבת, כנראה משום שהיא מגובשת ומהודקת באופן מרשים. אין מרכיב וחפץ שנמצאים על הבמה שאינו תורם ישירות לריבוד התכנים ונושאי העבודה המרהיבה הזו" אורה ברפמן ריקוד דיבור
