לוכדת באופן מרגש את החיבור העמוק בין כאב אישי, טראומה קולקטיבית וחיפוש אחר תקווה. פעולת הקילוף, פשוטה אך סמלית מאוד, הופכת לטקס מדיטטיבי – מרחב שבו צער וסולידריות מתקיימים יחד. ההתייחסות ל"אנשי תפוח האדמה" מעוררת תחושת פגיעות, קילוף של שכבות חיצוניות שחושף את האנושיות הגולמית, במקביל לתנועות הרקדנים ולמוזיקה המרגשת של הקונצ'רטו לצ'לו של אלגר.
החקירה של שתיקה והבעה, שמתגלמת דרך הפנים המוסתרות והחיבור הפיזי בין הרקדנים, יוצרת נרטיב נוגע ללב של חוסן. הזרועות והרגליים המשתלבות מרמזות הן על שזירת הכאב והן על הפוטנציאל לאחדות, ומשקפות את הכמיהה לצדק, טרנספורמציה ופתרון אנושי בתוך הכאוס.
הכוריאוגרפיה של פרידלנד, בשילוב עם הרגישות הדרמטורגית של עודד רונן, מציעה יותר ממופע – היא הופכת לפעולה קולקטיבית של זיכרון, ריפוי וחיפוש אחר "שפת החיבור ללא קול". הבחירה היצירתית לשלב את פעולת הקילוף עם ריקוד ומוזיקה הופכת את העבודה היומיומית לעדות על הישרדות ותקווה.
יוצרת: סאלי-אן פרידלנד
רקדנים: גוצ'י כהן, סאלי-אן פרידלנד
דרמטורג וניהול חזרות: עודד רונן
מוזיקה: קונצ'רטו לצ'לו מאת אלגר
אורך היצירה: 25 דקות