היצירה עוסקת בגוף ובגבולותיו, ובוחנת אותו על ציר שנע בין הגולמי והחושי, ליצרי ולאנושי. גוף האדם הוא ישות פרוצה. הוא מכניס לתוכו חומרים ומוציא מתוכו חומרים; נפגש בגופים אחרים, נוגע בהם, פולש אליהם ונפלש על ידם. גבולות הגוף ופתחיו נפרצים בצורות שונות – צורות פיזיות הקשורות לתפקוד היומיומי שלו וכן צורות חברתיות ותרבותיות. הגוף האנושי משפיע על סביבתו ומושפע ממנה בכל רגע.
המתח הנחשף בין הגוף הנחשק והמפתה לבין הגוף המעורר דחייה הוא בלתי נמנע.
שיתוף הפעולה בין שרון וזנה לתומר ספיר נולד לפני שלוש שנים, מתוך רצון להפגיש בין מחול לאמנות עכשווית ומתוך עניין בתכנים משותפים. כחלק מהדיאלוג, תומר ספיר נכח בחזרות ועבד עם חומרים שונים על גופם של הרקדנים ובחלל, הנעים בין מצבי צבירה שונים של מוצק, צמיג ונוזל. התוצר הסופי הוא מעין שכבת עור שניה שלאורך היצירה משתנה, מתקלפת ומתפוררת.
היצירה נוצרה בתמיכת משרד התרבות והספורט, עמותת הכוריאוגרפים, ק.ט.מ.ו.ן קבוצת מחול בירושלים ועיריית תל אביב.
מהעיתונות:
"ביצירתה שיתפה וזנה את האמן החזותי תומר ספיר, והוא זה שאחראי למראה יוצא הדופן של הרקדנים. שכבת עור שנייה זו על גופם היא כשלעצמה מעלה הרהורים חדשים על הריקוד. אין ספק שוזנה עודדה את קהל הצופים להתייחס למיניות הגופנית של הרקדנים, למניפולציות, להחפצה, למשיכה ומנגד לרתיעה, כאל כוחות טבעיים. היא משתמשת בשפת תנועה מרתקת…"
(אורה ברפמן/הג'רוזלם פוסט)
"העיסוק בגוף, בקילוף החומר ובהתפוררותו לקראת שחרור מנחה את התנועה באופן שגורם לריקוד להשתחרר מהצורך למצוא חן בעיני הקהל. החיבור בין המחול של שרון וזנה והאמנות הפלסטית של תומר ספיר הוא חיבור בלתי נמנע בין תחומים ועולמות והוא תורם לכל הצדדים.”
(מירב פרי דבש / ויטרינה)
"הקטעים מלאים בחיוניות ומשקפים את הדרישות הטכניות של וזנה מגוף הרקדנים, כמי שהיתה רקדנית על במות חשובות באירופה…הרקדנים טובים ומסורים נפשית וגופנית לנושא, מתמסרים לאתגרים הטכניים, לא חוסכים עליו ומוכנים לפורר אותו כמו עטיפת העור של הבוץ המתפוררת המגלה את הגוף המוכר והפגיע".
(רות אשל, הארץ)
