סולו בביצועו של עידו תדמור אשר נכתב בהשראת סיפורו המפורסם של רוברט לואיס סטיבנסון- "המקרה המוזר של ד"ר ג'קיל ומיסטר הייד". בהשראת סיפור זה מפנה היצירה את המבט אל עבר הלך רוחו של אדם הכלוא בחדרו הרגיל והמוכר. אותו חדר המכיל אותו כבר שנים, הזירה המוכרת בה נוכחותו ברורה, שגרתית כאילו מעולם לא עזב.
העבודה באה לחקור את מהות חווית הבדידות, ואת המשמעויות של ההישארות לבד. התבוננות הצופה מופנית אל הגיבור הנוירוטי והמזדקן אשר נאלץ להתמודד עם הקולות הפנימיים שבראשו. מחשבותיו נודדות אל זיכרונות העבר והוא נאלץ להתעמת מחדש עם פחדיו.
מהעיתונות:
"… רייצ'ל ארדוס מביאה לבמה את תדמור בסולו מיוחד של תנועה אינטרוספקטיבית, מהורהרת, שמכופפת את גוו, תוך כדי כך שהיא פושטת מעליו מקטורן אחרי מקטורן… כאילו מחפשת את האדם ואת חייו שמעבר לצעדי הרקדן המבצע…"
(צבי גורן, אתר הבמה)
"… and Mr הוא ריקוד של אדם כל כך בודד עד שהוא אינו זועק כבר.במחול במינימליסטי הזה תדמור מתמסר לרייצ'ל ארדוס ונותן לה להוביל אותו עמוק אל תוך תוכו ,לגלות את העושר הפנימי של תנועה קטנה. וברגע מפתיע הוא פותח את הארון ובתוכו מתגלה הצ'לן המנגן – כמין פנטסיה בתוך המחול הקודר, האנושי והנוגע…"
(רות אשל, הארץ, ספטמבר 2011)
עלה בבכורה אוקטובר 2011
